מלחמת העולם השנייה והלאה

המתח המצטבר בין הרוב הסלובקי והצ'כי לבין המיעוט הגרמני הגדול במדינה הגיע לשיא כאשר, במהלך 1938, הורה היטלר על הגדרה עצמית לעם דובר הגרמנית של צ'כוסלובקיה. כדי לפייס את היטלר, ויתרו צרפת ובריטניה על אדמות הגבול של המדינה. במרץ 1939, לאחר ששכנע לאומנים סלובקים לסגת ולהקים 'מדינה סלובקית' כמעט פשיסטית, עצמאית לכאורה, הפך היטלר את שאר המדינה ל'פרוטקטורט של בוהמיה מורביה', או גרמניה הגדולה. שש שנים ארוכות של השלטון האלים חלפו לפני שהחיילים הרוסים שחררו את העיר במאי 1945.

בבחירות לפרלמנט של 1946 זכתה המפלגה הקומוניסטית בכמעט 40% מהקולות. אדווארד בנש, הנשיא הלא-קומוניסטי לפני המלחמה, נבחר שוב וביקש מהמנהיג הוותיק של הקומוניסטים, קלמנט גוטוולד, להרכיב ממשלת קואליציה. ב-1948, פוליטיקאים רבים שאינם קומוניסטים התפטרו כדי למחות נגד מדיניותו. בשלב זה מילא גוטוולד את הממשלה בתומכיו. לאחר שיאן מסריק (בנו של טומאש), שר החוץ הלא-קומוניסטי החביב, התגלה מת מתחת לחלון משרדו במשרד החוץ, נפוצו שמועות שהוא היה קורבן של התגוננות.

כשליט החדש, התווה גוטוולד תוכנית כלכלית של 5 שנים, דיכא את הכמורה וחיסל את מתנגדיו בתוך מפלגתו ומחוצה לה; רבים נהרגו, ו-1000 נעצרו. ניסויי ראווה בוצעו תחת אנטונין נובוטני, בעוד חקלאים נדחקו לקולקטיבים.

"אביב פראג" של 1968 היה קצר מועד. זה היה מאמץ של קומוניסטים רפורמים, בראשות אלכסנדר דובצ'ק (סלובקי), לשנות את השיטה ולייצר מדינה סוציאליסטית 'עם פנים אנושיות'. הדבר לא צלח והוכשל על ידי טנקים סובייטים שהתפרעו על הארץ לאורך כל אוגוסט. במהלך 2 העשורים הבאים, קומוניסטים קשוחים שהוחזרו היו בשלטון, ששיחדו את האוכלוסייה על ידי אריזת מדפי החנויות עם פריטי צריכה, גם אם באיכות נמוכה. המתנגדים המעטים שנותרו, ביניהם המחזאי ואצלב האוול , עברו רדיפות והטרדות שגרתיות.